יום המשפחה אמנם צוין בשבוע שעבר, אך עבורנו במרכז לטניס שולחן ירושלים ערך המשפחתיות הולך כנר לרגלנו לאורך כל ימות השנה.
הרשו לנו להציג בפניכם 3 משפחות מעוררות השראה הנחשבות שלא בכדי לעמודי התווך של האגודה. אלו מציגות כמיהה למשחק עם דור חדש וכישרוני, שמוכיח כי התפוח לא נפל רחוק מן העץ.
משפחת קלוו
משפחה לתפארת טניס השולחן הישראלי. האבא, גבריאל, משתייך למועדון מזה קרוב ל-30 שנה, במהלכן עבר כברת דרך יוצאת דופן, כמעט בכל תפקיד. מזה שנים הוא נחשב לאחד השחקנים הבכירים במועדון ולמבוגר האחראי במדי קבוצת ליגת העל. במקביל הוא משמש כמאמן ראשי באגודה, וכמי שאמון על הצד המקצועי בסניף החדש שנפתח בימים אלו ממש בשכונת הר חומה.
בהשראת האב רב הפעלים, גם הדור הבא למשפחת קלוו כבר לוקח חלק פעיל בענף. הראשונה היא יעל (15), תמר (13) וישי (11). השלושה מתאמנים יחד במועדון רמת שרת ומציגים אחווה משפחתית במסגרת קבוצה משותפת המייצגת את המועדון בליגה א`.
בגזרת ההישגים רשמו השלושה תוצאות מרשימות במהלך השנה האחרונה. ישי סיים במקום ה-2 בקטגורית גילאי 12 באליפות ירושלים הפתוחה, בעוד תמר סיימה 3 בקטגוריית הבנים/בנות עד גיל 15 באליפות.
``הילדים לקחו את טניס השולחן ברצינות ומשקיעים בצורה יוצאת דופן``, מעיד גבריאל על ילדיו. ``הם מתאמנים 6 פעמים בשבוע, ולשמחתי מציגים גרף שיפור מרשים. הם נשארים להתאמן בעצמם אחרי כל אימון, מה גם שיש לנו בבית שולחן, כך שהם יכולים להמשיך ולשחק גם בשעות הפנאי. הם ללא ספק ממשיכים בדרכי, אבל מה שיפה הוא שזה לא נעשה בלחץ, אלא הגיע מהם``.
עוד מוסיף גבריאל: ``אני מקווה שעוד כמה שנים הם כבר יעקפו אותי. אין לי ספק שבזכות הרצינות וכמות השעות שהם משקיעים בכל יום באימונים, אפשר לצפות מהם לגדולות. לא אתפלא אם הם יתקעו יתד בטניס השולחן הארצי, ומי יודע אולי אפילו בזירה הבינלאומית``.
משפחת אלטרץ
המשפחה המייסדת של האגודה המפוארת שלנו בראשותו של דודיק אלטרץ, איש טניס שולחן בכל רמ``ח איבריו היא ללא ספק משהו מיוחד.
נפתח עם דודיק אשר החל את הקריירה עם המחבט והכדור הזעיר כבר בגיל 6 במקלט השכונתי בשכונת קטמון, כשהוא מפגין את כישרונו והופך תוך פרק זמן קצר לאלוף השכונה. בגיל 12 הצטרף לאגודת הפועל ירושלים, כשהוא ממשיך בקו ההתקדמות וכבר בגיל 15 זכה לייצג את המועדון בליגת העל לנוער ובליגת המשנה לבוגרים. עם השנים הפך לאחד משחקני הנוער הבולטים בארץ. בבגרותו נמנה כשחקן מרכזי בסגל נבחרת טניס השולחן הפראלימפית של ישראל במשך עשור, תקופה במהלכה לבש את המדים הלאומיים בלמעלה מ-50 תחרויות בינלאומיות, כולל השתתפות ב-2 אליפויות עולם ו-2 אולימפיאדות (אתונה 2004 ובייג`ינג` 2008). את הישג השיא שלו רשם דודיק עם העפלה עד לרבע גמר אולימפיאדת אתונה ורבע גמר אליפות העולם בשוויץ (2006).
דור ההמשך למשפחה כולל את הבן הבכור ליעד, שמשרת בימים אלו ביחידה קרבית בצה``ל, ועידו בן ה-16.5. ``שניהם נולדו לתוך הטניס שולחן``, מעיד האב, דודיק. ``הם החלו לשחק כבר בגיל 7 וגדלו בבית שסבב כל היום סביב טניס שולחן. עידו משחק היום בליגת על נוער וליגה א` בוגרים, כשליעד אף הוא שיחק בעברו בליגת העל לנוער. בנוסף, שניהם עברו קורס מדריכים בוינגייט, כשליעד זכה להדריך במשך שנתיים באחד המועדונים. גם עידו מסייע כיום כעוזר מאמן``.
ומה לגבי נשות המשפחה? ``בתי יעל בכלל לא בעניין של טניס שולחן, עם כל הצער שבדבר``, אומר דודיק. ``גם אשתי, תמר, נאלצת `לסבול` את השיגעון שלי לענף. כך היא הכירה אותי עוד בעברי כשחקן ברמה בינלאומית ששיחק במשך קרוב ל-10 שנים בין 7-5 טורנירים בחו``ל, ובהמשך במשך 10 שנים נוספות כמאמן הנבחרת הפראלימפית של ישראל, תפקיד במסגרתו נאלצתי לנסוע להמון טורנירים בחו``ל, בנוסף לכל הפעילות של האגודה בירושלים``.
ומה לגבי ההמשך? הרשו לנו להניח כי משפחת אלטרץ על גווניה השונים תמשיך להוביל את המרכז לטניס שולחן ירושלים להישגים בכל הזירות, ובדגש על חינוך החניכים והחניכות לערכים ולהישגיות.
משפחת ברזילי
סיפורה של משפחת ברזילי הוא ללא ספק סיפורה של ארץ ישראל היפה. האב דניאל, מתכנת במקצועו, ואשתו שירה עלו ארצה בשנת 1996 מצרפת. דניאל משחק במשך שנים באגודה. לשניים לא פחות מ-9 ילדים, 4 מתוכם ``נדבקו בחיידק`` טניס השולחן – יעקב (18), ישעיה (17) והתאומים יהודה ואחיה (16).
``טניס שולחן זו אהבה מגיל קטן``, מספר דניאל. ``מאז שאני זוכר את עצמי הייתי משחק בבית בתור ילד. הייתה לנו גינה עם שולחן, וכך היינו משחקים שעות על גבי שעות. אני שמח שלימים הצלחתי להעביר את האהבה למשחק גם למשפחה הפרטית שלי. הם מאוד אוהבים את המשחק, משקיעים, מתאמנים כמעט מדי יום, ומייצגים את המועדון בליגות האיגוד, כולל בליגת העל לנוער ובליגה הארצית ובליגה א` לבוגרים. כולם כבר הצליחו לעקוף אותי ברמה. עבורי להסתכל עליהם משחקים ומשתפים פעולה האחד עם השני, זה אולי הניצחון הכי גדול שיכול להיות``.
