רבים יסכימו איתנו כי סוד הקסם של המרכז לטנ``ש ירושלים טמון בראש ובראשונה באנשים המרכיבים אותו. הנהלת האגודה מקפידה לבחור עבור המועדונים השונים בירושלים והסביבה את אנשי המקצוע הטובים ביותר המרכיבים את צוות המאמנים והמדריכים שלנו. אלו מציגים לכל אורך העונה שילוב מנצח של חתירה למצוינות, מקצוענות לצד השולחן ומחוצה לו, יחד עם מרכיבי אנושיות שמעניקים לספורטאים בכל הגילאים ערך מוסף ומשמעותי.
הפעם הרשו לנו להתעכב ולהאיר בזרקור על אחד מהמאמנים הבכירים באגודה – גבריאל קלוו, אותו פגשנו לראיון מיוחד לקראת העונה החדשה שנפתחה זה עתה.
הוא בן 36, נשוי למיטל ואב ל-4 ילדים מקסימים (יעל, תמר, ישי וטליה). הם מתגוררים יחדיו בשכונת הר חומה שבירושלים. גבריאל, פרט לאהבתו לטניס שולחן, עוסק בתיווך נדל``ן, ומספר כי הוא מקפיד גם לשמוע שיעורי תורה במסגרת הישיבה בירושלים, איתם הוא גם לא מוותר על ניגון בגיטרה. ואפילו הוא מעיד על עצמו כשחקן שש-בש מושבע. אבל נדמה שמעל כולם מרחף לו ענף טניס השולחן, בו התאהב גבריאל לראשונה בגיל 13 אצל לא אחר מאשר דודיק אלטרץ בהפועל ירושלים.
גבריאל מתאר את תחילת הדרך בערגה: ``שני אחיי הגדולים, דוד ועמנואל שיחקו אצל דודיק במועדון כבר בתחילת שנות ה-90. אני אז הייתי בכיתה א`. הם קנו לי מחבט מקצועי ולימדו אותי את הבסיס של המשחק. זה היה במלון הייאט לשעבר בהר הצופים בעיר, שם היה לנו מנוי כל השנה. בשלב מסוים גם אחי הצעיר, דניאל, התעניין, ורצה להיות בעניינים. כך מצאנו את עצמנו מתאמנים ביחד כל הקיץ. בכיתה ג` כבר זכיתי באליפות ירושלים לגילי שנקראה בזמנו ``המתנסיאדה``. למרות גילי הצעיר, היו לי סרבים טובים והצטיינתי בלשגע את היריב עם כל מיני סיבובים מטורפים. המשכתי להתאמן עם אחי דניאל בבריכה עד גיל 13, תקופה מדהימה בה המשכתי לזכות באליפויות מקומיות וגם בלא מעט ארוחות חינם בבריכה מכל מיני תיירים שחשבו שלנצח ילד בן 10 זה קל``.
איך הפכה הקריירה שלך משחקן טנ``ש בבריכה לשחקן מצטיין ברמה ארצית ואפילו בינלאומית?
``בכיתה ח`, פגשתי חבר שלי בבית הספר. הוא לבש חולצה של הפועל ירושלים בטניס שולחן. מיד התחלנו לדבר והוא כמובן התרברב שינצח אותי. באותו יום כבר קבענו ללכת לשחק באימון בבית טיילור שהעביר דודיק. לא רק שניצחתי אותו, אלא גם ניצחתי את כל הילדים שהתאמנו שם. אני זוכר איך דודיק לקח אותי לצד, ואמר לי שהוא רוצה שאבוא להתאמן ולשחק בקבוצת הנוער. מאז אותו יום, במשך 8 שנים ברציפות, התאמנתי והתחרתי בתחרויות ארציות ובינלאומיות, זכיתי פעמיים באליפות הארץ לנוער וכן ב-2 גביעי מדינה עם הפועל לוד. שיחקתי גם בליגה ה-3 בצרפת במשך שנתיים. צברתי שם חוויות ורגעים קסומים, יחד עם משברים מהם למדתי לצאת מחוזק יותר. הרבה שנים קדימה, הישג השיא שלי היה יחד עם בנצי בלנק ובוריס קושניר, כשהעפלנו יחד לגמר גביע המדינה לבוגרים בשנת 2013 במדי בית``ר ראשל``צ, אבל הפסדנו במעמד הגמר לגבעתיים האלופה``.
גבריאל, אנחנו מבינים שהפועל ירושלים בגלגולה הקודם, או המרכז לטנ``ש ירושלים כיום, הם חלק בלתי נפרד ממך.
``זה בהחלט מדויק. הפועל ירושלים זה לפני הכל משפחה. כולם חברים ברמה הכי קרובה – מאמנים, שחקנים ותיקים, צעירים. לכולנו יש את אותה המטרה, ליהנות ולהשתפר ביחד. כל מי שמגיע להתאמן באגודה הוא ווינר מבלי קשר לתוצאות שהשיג. מעל כולם ישנו דודיק, שהוא הלב הפועם של המועדון מזה כמעט 30 שנה. הוא מצליח ללכד סביבו אנשים מכל גווני החברה, יהודים וערבים, גברים ונשים, דתיים וחילוניים. אצלנו יש פשוט הכול. מעבר לכך, כולם מרגישים בנוח כי המועדון שלנו מושתת על אהבה וכבוד גדול האחד לשני. כל אלו גורמים לי ברמה האישית גאווה אדירה להיות חלק מהמועדון הזה``.
כיצד מתבטאת הפעילות הענפה של האגודה ברמה ההישגית?
``המרכז לטנ``ש ירושלים משקיע בעשור האחרון המון משאבים בפיתוח הנוער ההישגי. כבר התחלנו לראות פירות, דוגמת שחקנים כמו שחר כרמון, אביב עמידור, בן סורוקין, בן זוסמן, אור שטיין, יובל בץ, ועוד. כולם שחקנים מצוינים בליגות הבכירות בארץ. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, שונה בתכלית מהשני באופי ובאיכויות הטכניות, אבל כולם הגיעו לרמת מיומנות גבוהה בזכות הסביבה החיובית וההשקעה של המועדון בפיתוח המיומנויות שלהם, כשחקנים והכי חשוב כבני אדם``.
העונה החדשה כבר יצאה לדרך. מהן המטרות שלכם בהיבט התחרותי והעממי?
``ברמה ההישגית - השאיפה המרכזית שלנו בעונה הקרובה היא להתברג בין המקומות הראשונים בארץ בנוער, ברמה הקבוצתית והאישית. אנחנו מקווים שהחבר`ה הצעירים יעשו את הקפיצה המיוחלת וישיגו תוצאות יפות. בקבוצות הבוגרים בליגת העל, המטרה היא קודם כל להישאר בליגה, אך במקביל אנחנו תמיד שואפים להגיע לפלייאוף העליון ולהתקדם כמה שיותר רחוק עם אותו הרכב: רונאל דוידוב הצעיר הבלתי נגמר שמדורג 10 בארץ, אור שטיין שזו עונתו השנייה בליגת העל ועשה קפיצת מדרגה משמעותית בעונה שעברה, ואנוכי שמנסה לאתגר את עצמי גם בגיל 36 במטרה להגיע לשיאים חדשים. ננסה להתעלות על הציפיות ולשמח את האוהדים שלנו.
ברמה העממית – אנחנו מקיימים 4 תחרויות בשנה, בנוסף לשאר הליגות (לאומית, ארצית, א`). ננסה להעלות כמה קבוצות מליגה א`, ובמקביל לשמור על הקבוצות הקיימות בלאומית ובארצית``.
ספר קצת על הקיץ שעבר עליך.
``היה קיץ די אינטנסיבי. בדרך כלל אני נח יותר בתקופה הזו, אבל השנה רציתי לקדם את שני שחקני הנוער המובילים שלנו - עמנואל כהן וישעיה ברזילי. קיימתי יחד איתם אימונים אישיים במשך חודש וחצי ולאחר מכן קיימנו מחנה אימונים של שלושה שבועות במועדון שלנו ברמת שרת, במטרה להכין אותם לעונה שבפתח. יש לנו עוד כמה כשרונות צעירים בקנה, ביניהם, יהונתן מבורך וכאמור ישעיה ברזילי, שעשו מחנה מצוין. סך הכול הקבוצה מנתה 18 שחקנים במחנה והשתפרה ביחס לסוף העונה הקודמת.
ברמה האישית, חבר שלי מאוקראינה שמשחק שם בליגה הראשונה בא לבקר אותי שבוע בקיץ, כך שהתאמנתי חזק יחסית בשבילי. בנוסף, בעוד כשבועיים אסע יחד עם עמנואל כהן לאומן ראש השנה באוקראינה. אנחנו נשהה שם במתכונת של מחנה אימונים במועדון המקומי שמארח אותי שם מדי שנה, ומקביל גם נתחרה שם בתחרות ברמה גבוהה``.
לסיום, מהו ``האני מאמין`` שלך כמאמן.
``אני דוגל בגישה לפיה צריך לתת לשחקנים הרבה חופש להיות יצירתיים, בדגש על הצורה וסגנון המשחק תוך שמירה על יכולת תחרותית. בכל הרמות אין תחליף לאימונים, משמעת ועבודה קשה, אבל הדרך ארוכה וחייבת להיות רצופה בצחוק, שמחה, כבוד ואחווה כדי להצמיח דור חדש של ספורטאים תחרותיים שיהנו מכל רגע במסע לצמרת``.
